<h1>הרוקח סימנים תס"א—תס"ב</h1>
<h2>דף סז:</h2>
המבשל פולין או גריסין או עדשים ומצא בתבשיל תולעים ישליך התולעים והשאר מותר, דאמרי' בפרק אלו טריפות אמר שמואל קישות שהתליע באיביה אסורה, ופריך לימא מסייע ליה תני חדא השורץ על הארץ להוציא את הזיזין שבעדשים ואת התולעים שבגרוגרות ותנא אידך וכו'. ומוקמי' דאיתליע פירא שרי אף התולעת, והא דתניא כל השרץ השורץ על הארץ לרבות התולעים שבעיקרי זיתים ובעיקרי גפנים דאתליע אילנא גופא. נמצא תולעת בפרי אם לא פירש מותר אבל פירש אסור. תולעת הזבוב שנפל בקדירה, אע"ג דקי"ל בע"ז עכברא בשיכרא אשבוחי משבח ה"מ עכבר העולה על שולחן מלכים, אבל זבוב אינו נותן טעם. והלכת' קוקיאני תולעים שבכבד ושבראש אסורין או בין העור לבשר, דכוורי שרי. תולעים הגדלים בדגים או גדלו בבשר לאחר שחיטה או בגבינות מותרין רק שלא פירשו בידו או על שום דבר. תולעים בכלי שיש בו מים גדולים מותרין אבל תולעים בימים ובנחלים בחריצין ובנעיצין ובורות ושיחין ומערות אסורין. תולעים הנמצאים שגדלו מן הקמח מותרין אבל אם שרצו בנפה אסורין. תולעים בפירות אפי' לשמואל א"צ רק שישליכו התולעת, והפירות אפי' נתבשלו מותרין שהרי יש בפרי יותר מס' בתולעת, ועוד הרוטב יש בו כדי לבטל הטעם. אבל המבשל קיטנית בקליפותיהן ותולעים בתוכה כיון שהקליפו השומר הוי סופו להקשות הוי כעיקרי זיתים ואסורין, כדמשמע בפרק כיצד מברכין דבר שסופו להקשות מברך שהכל דלא הוי פירא. בתוספ' דתרומות האוכל את הדירה ואת הנמלה ואת הכינה שבתבואה חייב את הזיזין שבעדשין ואת היתושין שבכליסין ואת התולעים שבתמרים ושבגרוגרות חייב. האוכל תולעים שבעיקרי אילנות שביין ושבמחובר הרי אלו מותרין, והא דמיפלג בתולעים תולעים של תבואה דאית ליה פוריא. אמר שמואל קישות שהתליעה באיביה אסורה אם נמצא התולעת בתוך הפרי ומחובר לארץ ומפרש על הארץ לרבות שבעיקרי זיתים בעוד הפרי מחובר. בספר תרומות פוסק כשמואל. אבל תולע בפרי לאחר שנתלש מותר בעוד שלא יצא חי מן הפרי אבל יצא חי אפי' על גג הפרי קרינא ביה השרץ השורץ על הארץ, ואם נתבשל בו צריך ס' לבטל טעם התולעת. ופולין שהן בלא שרביט מצא בהן כמו זבובים מותרין דלא יצאו מחיים שאם יצאו לא היו חוזרין בקיטנית ומאחר דלא יצאו מחיים מותרין. פי' רבינו י"בא פעמים אפי' יש ס' בין מים ובין פולין אחרים הכל אסור, כשעירה מים רותחין מן הכלי ראשון בין הקיטנית שמא בסוף הערוי לא נשאר כי אם מעט מים בכלי היה השרביט בתוכו התולעת אוסר כל מה שבתוך המים שאין ס' עם מים ופולין הנשארים לבטל האיסור ונתערבו אותם המים המועטים שנאסרו עמהם. וכן אם יש יותר מס' במים בדגים ולאחר שעירה מצא דג טמא כולן אסורין אעפ"י שיש בדגים אחרים ובמים יותר מס', לפי כשעירה מכלי ראשון בסוף העירוי שמא לא היה שם כי אם מעט מים ושם היה הדג הטמא ואסר כל הדגים שנתערבו בזה מעט המים אעפ"י שזרק דג הטמא. ודג טמא שהשליכו לחוץ ונגעו חמין זה לזה אסורין. וכן הדין בביצים שנתבשלו ונמצא דם או אפרוח באחד מהם אעפ"י שיש במים ובבצים יותר מס' לפי שבסוף העירוי שמא היה שם הטמא ונאסרו כל אותם שבמים מעטים שלא היה ס' ונתערבו הנאסרין עם האחרים של חוץ למים ונגעו זה לזה בעודן חמים ונאסרו כולן, על כן החכם ימתין מלערב עד שיצטננו המים או יביא מים צוננין לצנן הרותחין וכשעירה המים אם היה תחילה ס' מותרין. ואם הוציא מן המים בכף כל אחת לבדה הכף אסורה כי הביצה אסורה שהיתה עליה חוץ למים אסרה ואחר כן הוציא בכף ביצים אחרים ואסרן. ולי נראה דמותרין כגון שיש רוב דגים חוץ למים אם כן האסורין שבתוך המים מועטין בטלים הן, ואי משום דנגעו האסורין בכל שאר אין בכך כלום דדבר שאינו אסור מחמת עצמו אלא מחמת ד"א שבלע איסור אינו אסור בנגיעה לדבר אעפ"י ששניהם חמין אם לא יהיו שניהם במים רותחין משום האי טעמא קליפה שנאסרת אינה אוסרת קליפה אחרת סמוך לה וכן לעולם, וכן המלח אינו אוסר הבשר אעפ"י שהמלח הבלוע מדם נותן טעם בבשר. ואי משום דג הטמא עצמו מתגלגל ונוגע באחרים בלא מים אינו נוגע לרוב אלא למיעוט אם כן המיעוט שנגע כיון שאינו מכירן בטילין ברוב, דלא שייך בהן טעמא דבריה לא בטלה כיון שאין אסורין מחמת עצמן. אמנם בביצים אין כל כך דבר קל להתיר לפי שאינו רגילות לבשל כל כך ביחד שיתבטלו בין אותן שהן בתוך מים מועטים שנאסרו שיתבטלו ברוב ביצים שחוץ למים כאשר מתערבים יחד אחר כן.
<h2>דף צו:</h2>
המבשל פולין או גריסין או עדשים ומצא בתבשיל תולעים ישליך התולעים והשאר מותר, דאמרי' בפרק אלו טריפות אמר שמואל קישות שהתליע באיביה אסורה, ופריך לימא מסייע ליה תני חדא השורץ על הארץ להוציא את הזיזין שבעדשים ואת התולעים שבגרוגרות ותנא אידך וכו'. ומוקמי' דאיתליע פירא שרי אף התולעת, והא דתניא כל השרץ השורץ על הארץ לרבות התולעים שבעיקרי זיתים ובעיקרי גפנים דאתליע אילנא גופא. נמצא תולעת בפרי אם לא פירש מותר אבל פירש אסור. תולעת הזבוב שנפל בקדירה, אע"ג דקי"ל בע"ז עכברא בשיכרא אשבוחי משבח ה"מ עכבר העולה על שולחן מלכים, אבל זבוב אינו נותן טעם. והלכת' קוקיאני תולעים שבכבד ושבראש אסורין או בין העור לבשר, דכוורי שרי. תולעים הגדלים בדגים או גדלו בבשר לאחר שחיטה או בגבינות מותרין רק שלא פירשו בידו או על שום דבר. תולעים בכלי שיש בו מים גדולים מותרין אבל תולעים בימים ובנחלים בחריצין ובנעיצין ובורות ושיחין ומערות אסורין. תולעים הנמצאים שגדלו מן הקמח מותרין אבל אם שרצו בנפה אסורין. תולעים בפירות אפי' לשמואל א"צ רק שישליכו התולעת, והפירות אפי' נתבשלו מותרין שהרי יש בפרי יותר מס' בתולעת, ועוד הרוטב יש בו כדי לבטל הטעם. אבל המבשל קיטנית בקליפותיהן ותולעים בתוכה כיון שהקליפו השומר הוי סופו להקשות הוי כעיקרי זיתים ואסורין, כדמשמע בפרק כיצד מברכין דבר שסופו להקשות מברך שהכל דלא הוי פירא. בתוספ' דתרומות האוכל את הדירה ואת הנמלה ואת הכינה שבתבואה חייב את הזיזין שבעדשין ואת היתושין שבכליסין ואת התולעים שבתמרים ושבגרוגרות חייב. האוכל תולעים שבעיקרי אילנות שביין ושבמחובר הרי אלו מותרין, והא דמיפלג בתולעים תולעים של תבואה דאית ליה פוריא. אמר שמואל קישות שהתליעה באיביה אסורה אם נמצא התולעת בתוך הפרי ומחובר לארץ ומפרש על הארץ לרבות שבעיקרי זיתים בעוד הפרי מחובר. בספר תרומות פוסק כשמואל. אבל תולע בפרי לאחר שנתלש מותר בעוד שלא יצא חי מן הפרי אבל יצא חי אפי' על גג הפרי קרינא ביה השרץ השורץ על הארץ, ואם נתבשל בו צריך ס' לבטל טעם התולעת. ופולין שהן בלא שרביט מצא בהן כמו זבובים מותרין דלא יצאו מחיים שאם יצאו לא היו חוזרין בקיטנית ומאחר דלא יצאו מחיים מותרין. פי' רבינו י"בא פעמים אפי' יש ס' בין מים ובין פולין אחרים הכל אסור, כשעירה מים רותחין מן הכלי ראשון בין הקיטנית שמא בסוף הערוי לא נשאר כי אם מעט מים בכלי היה השרביט בתוכו התולעת אוסר כל מה שבתוך המים שאין ס' עם מים ופולין הנשארים לבטל האיסור ונתערבו אותם המים המועטים שנאסרו עמהם. וכן אם יש יותר מס' במים בדגים ולאחר שעירה מצא דג טמא כולן אסורין אעפ"י שיש בדגים אחרים ובמים יותר מס', לפי כשעירה מכלי ראשון בסוף העירוי שמא לא היה שם כי אם מעט מים ושם היה הדג הטמא ואסר כל הדגים שנתערבו בזה מעט המים אעפ"י שזרק דג הטמא. ודג טמא שהשליכו לחוץ ונגעו חמין זה לזה אסורין. וכן הדין בביצים שנתבשלו ונמצא דם או אפרוח באחד מהם אעפ"י שיש במים ובבצים יותר מס' לפי שבסוף העירוי שמא היה שם הטמא ונאסרו כל אותם שבמים מעטים שלא היה ס' ונתערבו הנאסרין עם האחרים של חוץ למים ונגעו זה לזה בעודן חמים ונאסרו כולן, על כן החכם ימתין מלערב עד שיצטננו המים או יביא מים צוננין לצנן הרותחין וכשעירה המים אם היה תחילה ס' מותרין. ואם הוציא מן המים בכף כל אחת לבדה הכף אסורה כי הביצה אסורה שהיתה עליה חוץ למים אסרה ואחר כן הוציא בכף ביצים אחרים ואסרן. ולי נראה דמותרין כגון שיש רוב דגים חוץ למים אם כן האסורין שבתוך המים מועטין בטלים הן, ואי משום דנגעו האסורין בכל שאר אין בכך כלום דדבר שאינו אסור מחמת עצמו אלא מחמת ד"א שבלע איסור אינו אסור בנגיעה לדבר אעפ"י ששניהם חמין אם לא יהיו שניהם במים רותחין משום האי טעמא קליפה שנאסרת אינה אוסרת קליפה אחרת סמוך לה וכן לעולם, וכן המלח אינו אוסר הבשר אעפ"י שהמלח הבלוע מדם נותן טעם בבשר. ואי משום דג הטמא עצמו מתגלגל ונוגע באחרים בלא מים אינו נוגע לרוב אלא למיעוט אם כן המיעוט שנגע כיון שאינו מכירן בטילין ברוב, דלא שייך בהן טעמא דבריה לא בטלה כיון שאין אסורין מחמת עצמן. אמנם בביצים אין כל כך דבר קל להתיר לפי שאינו רגילות לבשל כל כך ביחד שיתבטלו בין אותן שהן בתוך מים מועטים שנאסרו שיתבטלו ברוב ביצים שחוץ למים כאשר מתערבים יחד אחר כן.
